משל העבד והשרים

 מָשַָׁל הָעֶבֶד וְהַשָׂרִים

משל של בעל הסולם מתוך מכתב (דף כ"ה) מתוך ספר "פרי חכם - איגרות קודש"

מָשָׁל לְמֶלֶךְ

שֶׁעַבְדוֹ נָשָׂא חֵן בְעֵינָיו

עַד שֶׁבִּקֵּשׁ לְגַדְּלוֹ

וּלְנַשְּׂאוֹ עַל כֹּל הַשָּׂרִים,

כִּי הִכִּיר בְּלִבּוֹ

אַהֲבָה נֶאֱמָנָה בַּל-תִּמוֹט.

אֲבָל אֵין זֶה מִנִּימוּסֵי הַמַּלְכוּת

לְרוֹמֵם אָדָם לְרוֹם הַמַּעֲלוֹת בְּפַעַם אַחַת,

וּבְלִי סִבָּה נִרְאֵית לָעַיִן.

אֶלָּא שֶׁנִּימוּסֵי הַמַּלְכוּת

לְגַלּוֹת טַעְמוֹ לְעֵין כֹּל

בְּחָכְמָה עֲמוּקָה.

מֶה עָשָׂה?

הִפְקִיד אֶת הָעֶבֶד

לְשׁוֹמֵר הַסַּף עַל בֵּית הַמֶּלֶךְ

וְאָמַר לְשַׂר אֶחָד

חָכָם בְּחָכְמַת הַבַּדְחָנוּת,

שֶׁיִּתְחַפֵּשׂ וְיָשִׂים עַצְמוֹ כְּמוֹרֵד בַּמַּלְכוּת,

וְיֵצֵא לְמִלְחָמָה לִכְבּוֹשׁ אֶת הַבַּיִת

בְּשָׁעָה שֶׁאֵין אַנְשֵׁי הַחַיִל מוּכָנִים.
-

הַשַּׂר עָשָׂה כְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ,

וּבְתַחְבּוּלוֹת וּבְחָכְמָה גְּדוֹלָה

שָׂם עַצְמוֹ נִלְחָם עַל בֵּית הַמֶּלֶךְ.

וְהָעֶבֶד שׁוֹמֵר הַסַּף

שָׂם נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ,

וּמִלֵּט אֶת הַמֶּלֶךְ,

וְלָחַם נֶגֶד הַשַּׂר בִּגְבוּרָה נִפְלָאָה

וּמְסִירוּת נֶפֶשׁ עֲצוּמָה,

עַד שֶׁנִגְלָה לְעֵין כֹּל

אַהֲבַת לִבּוֹ לַמֶּלֶךְ.

אָז פָּשַׁט הַשַּׂר לְבוּשוֹ,

וְנַעֲשָׂה שְׂחוֹק גָדוֹל

(כִּי נִלְחַם בְּעוֹז רוּחַ וּבִגְבוּרָה רַבָּה

וְעַתָּה נוֹכַח אֲשֶׁר דִּמְיוֹן וְלֹא מַמָּשׁוּת הָיָה כָּאן).

וּבְיוֹתֵר צָחֲקוּ

כַּאֲשֶׁר סִפֵּר הַשַּׂר

עַמְקוּת הַדִּמְיוֹנוֹת מֵאַכְזָרִיּוּתוֹ

וּמֵרוֹב הַפַּחַד שֶׁדִּמָּה לְעֵינָיו.

וְכֹל פְרָט וּפְרָט

בְּמִלְחָמָה נוֹרָאָה זוֹ

הָיְתָה לְסַבֵּב שְׂחוֹק וְשִׂמְחָה גְדוֹלָה.

אֲבָל עִם כֹּל זֶה -

עֶבֶד הוּא!

וְאֵינוֹ מְלוּמָד.

וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לְנַשְּׂאוֹ

עַל כֹּל הַשָּׂרִים וְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ?

חָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּלִבּוֹ,

וְאָמַר לְאוֹתוֹ הַשַּׂר

שֶׁהוּא מְחוּיָב לְהִתְחַפֵּשׂ

בִּלְבוּשֵׁי גַּזְלָן וְרוֹצֵחַ,

וְיַעֲשֶׂה עִמּוֹ מִלְחָמָה כְּבוּשָׁה.

כִּי יוֹדֵעַ הַמֶּלֶךְ

אֲשֶׁר בַּמִּלְחָמָה הַשְּׁנִיָּה

יְגַלֶּה לוֹ חָכְמָה נִפְלָאָה,

עַד שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי

לַעֲמוֹד בְּרֹאשׁ כֹּל הַשָּׂרִים.

עַל כֵּן מִנָּה אֶת הָעֶבֶד

לִמְמוּנֶה עַל אוֹצָר הַמַּלְכוּת.

וְאוֹתוֹ הַשַּׂר הִתְחַפֵּשׂ הַפַּעַם

בִּלְבוּשׁ אַכְזָרִי וְרוֹצֵחַ.

וּבָא לָבוֹז אֶת גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ.

הַמְּמוּנֶה הָאוּמְלָל

נִלְחַם עִמּוֹ בְּכֹל עוֹז

וּבִמְסִירוּת נֶפֶשׁ,

עַד שֶׁנִתְמַלְּאָה הַסְּאָה.

אָז פָּשַׁט הַשַּׂר לְבוּשׁוֹ,

וְנַעֲשָׂה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה

וּשְׂחוֹק עָצוּם בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ

עוֹד יוֹתֵר מִקּוֹדֵם.

כִּי מַעֲשֵׂי תַּחְבּוּלוֹת הַשַּׂר עַד פְּרָטֵיהֶם

מְעוֹרְרִים צְחוֹק רַב,

מֵחֲמַת שֶׁעַתָּה הָיָה צָרִיךְ הַשַּׂר

לְהִתְחַכֵּם יוֹתֵר מִלְּפָנִים,

-

כִּי עַתָּה יָדוּעַ הַמִּנְהָג בַּעֲלִיל

שֶׁאֵין שׁוּם אַכְזָר בִּמְדִינַת הַמֶּלֶךְ,

וְכֹל מִינֵי הָאַכְזָרִים אַךְ בַּדְחָנִים הֵמָּה,

עַד שֶׁאוֹתוֹ הַשַּׂר בְּתַּחְבּוּלוֹת עֲמוּקוֹת

סִגֵּל לוֹ כּוֹחַ הִתְהַפְּכוּת לְבִגְדֵי רָשָׁע.