נתנה הארץ יבולה

 נָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ

מתוך כתבי רב"ש, חלק "אגרות", אגרת ט"ז

הָאָרֶץ נוֹתֶנֶת פֵּרוֹת,

וּמְקַבֶּלֶת כּוֹחוֹת

מֵהַגֶּשֶׁם וּמֵהָרוּחַ וְהַשֶּׁמֶשׁ.

וְאִם חָסֵר לָהּ אֵיזֶה כּוֹחַ

מִמַּה שֶׁהִיא צְרִיכָה לְקַבֵּל,

אָז אֵינָהּ נוֹתֶנֶת

וְאֵינָהּ מַשְׁפַּעַת

וְאֵינָהּ מוֹצִיאָה שׁוּם יְצִירָה,

וְאֵין הָאֲנָשִׁים יְכוֹלִים לֵהָנוֹת מִמֶּנָּה.

אֶלָּא חָס וְשָׁלוֹם

יְכוֹלִים לָבוֹא לִיְדֵי כְּלָיָה מֵחֲמַת רְעָבוֹן,

אִם הָאֲדָמָה לֹא תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ.

אֶלָּא דַּוְקָא עַל יְדֵי זֶה

שֶׁהָאָדָם חוֹרֵשׁ וְזוֹרֵעַ וְקוֹצֵר וְעוֹמֵר וְכַדּוֹמֶה.

וְאָז הִיא גַּם כֵּן מִתְנַהֶגֶת עִם הָאֲנָשִׁים בְּאוֹתָהּ מִדָּה -

אִם הָאָדָם מְשַׁמֵּשׁ לְהָאֲדָמָה,

כְּמוֹ כֵן הָאֲדָמָה מְשַׁמֶּשֶׁת לְהָאָדָם.