"...לֹא חָשׁוּב כַּמָּה שֶׁהַיֶּלֶד מֵבִין,
אֶלָּא מֵאוֹתוֹ קֶטַע בְּדִיּוּק שֶׁהוּא קוֹרֵא וְלֹא מֵבִין,
נִמְשָׁךְ אֵלָיו אוֹר מֵקִיף שֶׁשּׁוֹמֵר עַל הַנְּשָׁמָה שֶׁלּוֹ,
וְאָז לָאָדָם הַזֶּה כְּבָר בָּטוּחַ לֹא יָבוֹאוּ מַזִּיקִים,
כִּי הוּא מוּקָף בְּכוֹחַ יוֹתֵר עֶלְיוֹן מֵהָעוֹלָם שֶׁלָּנוּ.
לָכֵן חָכְמַת הַקַבָּלָה הִיא קֶרֶשׁ הַהַצָּלָה
שֶׁל הַיְּלָדִים וְשֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל וּבִכְלָל...”
דברי רב מתוך הרצאה (01.01.08) ב"בית קבלה לעם"
-
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה